החלטה בתיק רע"ב 6022/12

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז שניתן על-ידי כב' השופט א' טל, סג"נ,בתיק עת"א 14179-08-12, מיום 9.8.2012, בגדרה נדחתה עתירתו של העורר כנגד ההחלטה להעבירו מבית הסוהר ה"שרון" לבית הסוהר "אוהלי קידר". בד בבד עם הגשת בקשת רשות הערעור, הגיש המבקש בקשה בהולה לעיכוב ביצוע ההחלטה הנ"ל.

רקע והליכים

המבקש הורשע, על יסוד הודאתו, בביצוע שבע עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 415 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); עשר עבירות של הונאה בכרטיס חיוב, לפי סעיף 17 לחוק כרטיסי חיוב, התשמ"ו-1986; שלוש עבירות של התחזות, לפי סעיף 441 רישא לחוק העונשין; וכן שלוש עבירות של ניסיון לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 415, בקשר עם סעיף 25 לחוק העונשין.

בגין עבירות אלו, הושת על המבקש עונש של 36 חודשי מאסר בפועל; הפעלה של 12 חודשי מאסר על תנאי שהוטלו על המבקש בתיק קודם, אשר ירוצו בחופף; וכן 12 חודשי מאסר על תנאי לתקופה של שלוש שנים.

           המבקש החל בריצוי מאסרו באגף טעוני הגנה בבית הסוהר ה"שרון", ביום 20.12.2009.

ביום 1.8.2012, כשלושה חודשים טרם מועד שחרורו המינהלי של המבקש, התקבלה החלטת ועדת העברות הארצית, המטפלת בטעוני הגנה, על העברת המבקש לבית הסוהר "אוהלי קידר", על רקע מידע מודיעיני שהצטבר אודותיו. עקב כך, הגיש המבקש, ביום 8.8.2012, עתירה לבית המשפט המחוזי מרכז, בה ביקש להורות על ביטול ההחלטה הנ"ל. בבקשה נטען, כי העברתו של המבקש לבית סוהר מרוחק בדרום הארץ תסכל את החלטתו של בית המשפט, מיום 3.7.2012, לאפשר ביקורים תכופים של אם המבקש, המתגוררת בכפר סבא, ואשר מצבה הרפואי רעוע וקשה. כמו כן, טען המבקש, כי החלטת ועדת העברות סותרת מידעים מודיעיניים, אשר התקבלו בהליכים קודמים, לפיהם למבקש סכסוכים עם ארגוני פשע בדרום הארץ, המסכנים את חייו. על כן, ובשים לב לתקופת הזמן הקצרה שנותרה למבקש לריצוי מאסרו, נטען, כי יש להורות על השארתו בבית סוהר ה"שרון" עד לסוף ריצוי תקופת מאסרו.

ביום 9.8.2012, קיים בית המשפט המחוזי מרכז, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, דיון בעתירה, ובסיומו ניתנה החלטתו, לפיה יש לדחותה. בית המשפט קבע כי המידע המודיעיני החסוי שהוצג בפניו, אכן מלמד על התנהגות שלילית של המבקש בקשר לאסירים וסוהרים, אשר יש בה כדי לפגוע בסדר ובמשמעת של בית הסוהר, וכי למבקש יריבים ברוב בתי הסוהר בארץ. עוד נקבע כי, העברתו של המבקש לבית הסוהר "אוהלי קידר", מהווה צעד קיצוני אך מידתי, אשר יש לו הצדקה בנסיבות העניין.

הבקשה

בבקשת רשות ערעור שהגיש המבקש ביום 10.8.2012, נטען על-ידו כי "המקרה הנוכחי טומן בחובו הפרות אשר נוגעות לזכויות האסיר", ולפיכך מחייב התערבותו של בית משפט זה. בנימוקי הבקשה נטען, כי התנהלותו של המשיב הביאה לפגיעה בזכויותיו של המבקש, משנודע לו אודות מעברו רק בבוקר יום ה- 8.8.2012, הוא יום המעבר המיועד, ועל אף שההחלטה על העברתו התקבלה עוד ביום 1.8.2012. עוד טוען המבקש, כי מידעים מודיעיניים קודמים, בהליכים שונים, מצביעים על כך שלמבקש סכסוכים עם ארגוני פשיעה בדרום הארץ, שיש בהם כדי לסכן את חייו, ובפרט, עם שלושה גורמים עברייניים, המרצים את עונשם כעת בבית הסוהר "אוהלי קידר".

           כמו כן טוען המבקש, כי במהלך מאסרו נפטר אביו מסרטן, וכי כיום אימו חולה באופן קשה, דבר אשר לא יאפשר לה לבקרו בבית הסוהר "אוהלי קידר", המרוחק ממקום מגוריה בכפר סבא. נטען בנוסף, כי שגה בית משפט קמא, באיזון שערך בין מכלול השיקולים הרלבנטיים, בשים לב ליתרת מאסרו הקצרה ולעובדה כי בבית סוהר ה"שרון" אין בעיית צפיפות או עומס. לפיכך, נטען כי יש ליתן למבקש רשות ערעור, לדון בבקשה כבערעור, ולהורות על ביטול החלטתו של בית משפט קמא.

עם הגשת הבקשה, ניתנה החלטתי לעכב את ביצוע החלטתו של בית משפט קמא, עד להכרעה בבקשה ובהתאם לתוצאותיה. כמו כן, התבקשה תגובת המשיב לטענות המבקש.

ביום 21.8.2012, הוגשה תשובת המשיב לבקשה, בה נטען, כי יש לדחות את הבקשה על הסף, וגם לגופה. ראשית, טוען המשיב, כי המבקש לא העלה כל שאלה משפטית בעלת חשיבות כללית, כנדרש בבקשות כגון דא, וכי, הבקשה כולה, עוסקת בעניינו הפרטני של המבקש ובנסיבותיו הספציפיות. שנית, ולגופו של עניין, נטען, כי החלטות על העברות אסירים בין בתי סוהר מצויות בליבת שיקול הדעת המינהלי ארגוני, של שירות בתי הסוהר, וכי לאסיר אין זכות קנויה לגבי מקום כליאתו. מה גם, שההחלטה בעניינו של המבקש התקבלה עקב מידע מודיעיני שהצטבר, בדבר מעורבותו השלילית והאווירה שהוא משרה באגף, כאשר מידע זה נוגע למעשי מרמה, כוונת פגיעה באחר, ניצול אחרים והחזקת חפץ אסור. עוד טוען המשיב, כי לא ניתן להעביר את המבקש לבית סוהר אחר במחוז מרכז. זאת, שכן יש במחוז זה רק שני בתי סוהר שבהם אגפים לטעוני הגנה, בבית סוהר ה"שרון" ובבית סוהר "ניצן", וידוע כי באגף טעוני הגנה של בית סוהר "ניצן" שוהה יריבו של המבקש, דבר המעלה חשש לפגיעה הדדית.

           אשר לטענתו של המבקש, על כך שלמבקש סכסוכים עם ארגוני פשיעה בדרום הארץ, הרי שלהערכת גורמי המודיעין בשב"ס אין בהעברתו של המבקש לבית סוהר "אוהלי קידר" כדי לסכן אותו. נטען, כי בין המבקש לבין שלושה אסירים שאוזכרו בבקשתו אין יריבויות, אשר עלולות לסכנו אם יועבר לשם.

           בהתייחס לטענותיו של המבקש ביחס לאפשרות ביקורה של אימו, נטען כי אין בטענה בדבר קשיים ביחס לביקורים עתידיים של האם, כדי לגבור על שאר השיקולים, העומדים בבסיס החלטתה להעביר את המבקש מבית מאסרו. זאת, בשים לב, ליתרת המאסר הקצרה שנותרה למבקש ולכך שבדיקה העלתה כי אימו של המבקש ביקרה אותו בשנה וחצי האחרונות בתדירות של אחת למספר חודשים. על כן, טוען המשיב בתשובתו, כי דין הבקשה להידחות על הסף ולגופה.

דיון והכרעה

לאחר עיון בבקשה ובתשובת המשיב, נחה דעתי נחה דעתי כי אין עילה ליתן למבקש רשות לערער. כלל ידוע הוא, כי לא על נקלה תינתן רשות ערעור על החלטות הנוגעות לעתירות אסיר, היות שהדבר שמור למקרים מיוחדים בהם מתעוררת שאלה משפטית, או סוגיה עקרונית, החורגת מעניינם של הצדדים (ראו, לעניין זה, רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 26.8.1986); רע"ב 1375/12 אבוטבול נ' שירות בתי הסוהר (לא פורסם, 19.8.2012); רע"ב 5663/12 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 21.8.2012)). סבורני, כי מקרה זה איננו מעלה כל שאלה משפטית, או סוגיה עקרונית בעלת חשיבות מיוחדת, וכי הבקשה הצטמצמת, על-פי טיבה, לשאלות פרטניות הקשורות במבקש. על כן, יש מקום לדחותה מטעם זה בלבד.

           למעלה מן הצורך, אציין, כי גם לגוף הדברים אין מקום להיעתר לבקשה. נזכיר תחילה, כי לאסיר אין זכות קנויה לגבי מקום כליאתו (ראו, לעניין זה, רע"ב 8535/99 אלג'רושי נ' שירות בתי הסוהר (לא פורסם, 17.2.2000); רע"ב 1004/12 פרנסואה אבוטבולנ' מדינת ישראל (לא פורסם, 19.2.2012)). סעיף 12 לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל"ב-1971, מקנה לנציב שירות בתי הסוהר סמכות שבשיקול דעת "...להורות שסוג פלוני של אסירים או אסיר פלוני יועברו מבית הסוהר שבו הם מצויים לבית סוהר אחר...". סמכות זו מצוייה בליבת שיקול הדעת המינהלי-ארגוני של שירות בתי הסוהר, וביסוד הפעלת סמכות זו עומדים מגוון רחב של שיקולים, ובכלל זה, מידעים מודיעיניים שליליים אודות האסיר. ויפים, לעניין זה, דברי השופטת א' פרוקצ'יה, בציינה כי:

"מדובר בהחלטה מינהלית של הגורם המוסמך שעניינה העברת אסיר מכלא אחד לכלא אחר, בהסתמך על מידע מודיעיני רב בדבר מעורבותו בסחר בסמים. החלטה זו נוגעת לתחום מינהלי-ארגוני המצוי בלב ליבה של סמכות הפעולה של הגורם המוסמך בשירות בתי הסוהר. החלטתו בענין זה היא חלק מאחריותו הכוללת למנוע ביצוע עבירות במסגרת הכלא, ולהבטיח את שלום האסירים בכלא ואת שלום הציבור מחוצה לו." (רע"ב 907/07 חביש סלמאן נ' מדינת ישראל (לא פורסם 16.4.2007) פסקה 7; רע"ב 1460/11 אבוטבול נ' שירות בתי הסוהר (לא פורסם, 12.6.2011)).

           שיקול הדעת הנתון לשירות בתי הסוהר בעניין זה הינו רחב, ועל כן, בית המשפט לא יתערב בו, אלא במקום בו נפל פגם בהחלטה, בשל אחת העילות המוכרות במשפט המינהלי, ובכללן, חוסר סבירות מהותית או פגיעה בזכות יסוד (ראו, לעניין זה, ע"פ 2410/93 מדינת ישראל נ' רוני לוי, פ"ד מ"ז(3) 802 (1993); רע"ב 829/11 סאלם נ' שירות בתי הסוהר (לא פורסם, 13.3.2011)).